פורים

 

2009

זוכרת מה הבטחתי לך? שאל דיוויס המדריך המקומי,
היה משהו אחד שהייתי חייבת לראות. חייבת
-גור אריות! צעקתי ספק נוזפת ספק מתרגשת
ואז הוא מתח את היד ושלח אותה מבעד החלון מצביע על עץ רחב. על ענפיו רבץ גור אריות קטן. הוא ירד ממעלה הענפים, דילג לגזע וקפץ לתוך האחו מתרחק אל האופק, מגיח רק מדי פעם מעל העשב ונעלם שוב.
זה היה הרגע שידעתי שאני בהריון
 

2011
לפני שנתיים יצאנו למסיבה בגן מוש, מאורי היה בקווצ׳יות, וסירב ללבוש את התחפושת של האריה, הוא סירב להשאר בגן ודרש הביתה ברגע שהגעתי, בניגוד מוחלט לאהבתו הגדולה למקום, הוא איבד תאבון והיה עייף...בתוך כל המולת הבדיקות והספקולציות שהתבדו בזו אחר זו פתחתי תאוריה שכל ההתחפשות הפורימית הכניסה אותו לבלבול של מי זה מי, אליענה הגננת ניסתה לתקשר איתו חרדה בכיוון וחזרה עם תשובה שלילית.
זו היתה הולדתה של המפלצת.
על כל רגע שהוא נתן לי מעצמו ולא לבש תחפושת אני מודה לו
 

2012
טקס יום הזכרון בריאלי, אמבולנס על הדשא, הצעדה מתחילה. השאלה מי הולך להתעלף השנה עומדת באוויר. ככה מרגישה לי המחלקה פתאום, איזו אמא תתמוטט היום.
שניידר. אני עולה במעלית שלא עמוסה בילדים שעשויים להדביק את מאור, מרגישה מגוחכת שזה עוד מטריד אותי אחרי שהטכנאית קראה לרופא באולטרסאונד כי היא ״רק טכנאית וזה הנוהל״ כבר עשינו מספיק בדיקות כדי לדעת שהנוהל הזה קורה רק כשמשהו לא תקין, היא אומרת שגם היא אמא ומלשינה שמשהו חשוד, כשהרופא נכנס אני לרגע מתעודדת כי פעם קודמת הוא היה היחיד שעשה את הבדיקה, שהייתה תקינה. הוא מזכיר צליאק. פעם צליאק היה החשד לאנמיה של מאור ואני לא אוהבת את המילה הזאת יותר , אח"כ הסתבר שזה כלי דם שמוביל לקיבה והגידול צמוד אליו, מדי. אבל הניתוח עבר בהצלחה, מאור נקי מספר חודשים ועכשיו מדדי ההצלחה נמדדים שוב. מחכים לתשובה במחלקה.
אני נכנסת לשירותים ומוצאת אמא ממררת בבכי, אני מחפשת שירותים אחר לא יכולה לשאת את זה ״את מכירה אותה?״ שואלת אמא שלישית, אני מסמנת שלא ואז נזכרת בפעמים הראשונות בשניידר כמעט שנה אחורה, כשעוד באנו רק לייעוץ, היא עמדה שם מחוץ לחדר של ד"ר אש כל כך יפה עם בת מלאכית קרחת ,היא נראתה לי כאילו "הכל כרגיל" וחיים יכולים להתנהל בתוך התופת הלא ברורה הזאת ממש כשגרה. עכשיו היא בוכה במסדרון ,הבת שלה משחקת עם מאור במשחקיה וגם אני עוזרת לה להכין צמידים כי אמא שלה לא פנויה אליה.
האמא היפה מגיעה ומספרת שגם לבת שלה היה גידול בכליה, וראו היום משהו באולטרסאונד. אני נזכרת בבלוג של אריק שכתב על נקודה שחורה שהייתה על המכשיר וכל הילדים באותו יום התבשרו בטעות על גידול בראש. או אולי הרופא שאמר שכל מה שהוא רוצה זה "ללכת הביתה לאכול דייסה" ואני חושבת שהוא אחרי משמרת לילה ולא מרוכז כל כך... רגעים אחרונים של הדחקה.
"כשניייכנאס ההההדר מרבין באשיימחה" הלהקה המחופשת מסתובבת צוהלת במסדרונות 

ואני קורסת לרצפה פורצת בבכי ראשון.

פורים? שוב?!

האחות מוצאת אותי על הרצפה ומציעה קפה, זה סימן שמשהו רע קורה, ממש רע. הגידול חזר.