ראש השנה

 

ראש השנה בא אחרי השבת ולא יכולתי לכתוב. אחר כך בא האשפוז (האחרון) ולא יכולתי לכתוב הקשרים שלא רציתי לעשות, אחכ העומס של השבעה ואחרי זה פחדתי לכתוב, להנציח רגעים. עכשיו כבר לא זוכרת את חלקי השיחות המחוות והפחדים של הרגעים האחרונים. ועדיין פיסות זכרון תקועות בין שיני. בסדרת פוסט החגים זה הקשה מכל. ההקרעות בין הנצחת הימים האחרונים לרצון לשכוח רגע בלתי נתפס של קבלת החלטה הורית אצילית לשחרר את הילד שלי.... לתת את ברכת הדרך לבחירתה של הנשמה היקרה לי מכל, בניגוד מוחלט לרצון האגו והלב. מאורי, שהצבע האהוב עליו היה שחור (כמה סטיילינג) מתעורר ביום חג ואומר לי "אמא, בואי נלך לקנות בגדים צבעונים לראש השנה" ואני חושבת אם זה סימן לדף חדש, שעלינו על מסלול הבריאות, או הכרזה על יציאה לעולם חדש, זה המעבר מהפאנק לטראנס, והנה הטריפ מתחיל. זה הרגע בו אני עומדת בעזרת הנשים בבית כנסת פרסי באפר איסט סייד מתפללת ובוכה עם מאור על הידיים מתחננת לרחמי שמים כמו שהרבנית אמרה בדרשה... ובתוך השקט נשמע רק קול השופר ומאור אחד צועק ״אמא אני לא רוצה לשמוע תקיעת שופר״ ואני נקרעת בין האזנה לבקשת בני להאזנה לרבנית, נחרדת לשמוע את הדבר היחיד שהוא אומר ״אני שומע את הגזר דין שלי והאני הארצי לא רוצה לשמוע אותו ולעזוב אותך״. אנחנו עוזבים וממשיכים ליומולדת של עלמה, אחרי לילה לבן נשרכים ברגל לצפון הסנטרל פארק, בלי מוניות, בלי מים ועם כל איסורי יום חג, מגלים שזה בכלל הפארק על הנהר תוך כדי הצצה אסורה וחשדנית בוואטסאפ, וממשיכים, כי מאור רוצה לראות ילדים וכל רצון שלו יכול להיות האחרון, הכל הופך להיות שברירי כל כך. ביומולדת מאור מתעורר לחיים, הוא חוקר את הסובבים, פני הילדים צבועים בחיות ומאורי מבקש מהמאפרת אריה, על היד. כי כמו אריה הוא חי ועם אריה על היד הוא ימות. מורן מציעה לנו פיצה ואני נרתעת, אנחנו לא אוכלים אוכל שבושל ביום חג, היא מציעה שזו שאלה פילוסופית ואולי התנור פתוח 24 שעות ואני הולכת על 'לילדים מותר הכל' ומעניקה לו את סעודתו האחרונה. ממשיכים למשה, הרופא הסיני, שמעניק למאור את חווית הטיפול המתקנת בקליניקה המחבקת שלו, המבט שלו נראה לי עצוב, אני מתחננת שיעלה לו את הספירות, שיוכל להכנס לניסוי ולנצח את הזמן, אנחנו יוצאים עם מדבקות מגנטים, אותם אקלף מגוף לא נושם ועם ספירות מעולות שלושה ימים אחכ. זה היה א' בתשרי האחרון שלי.שתהיה שנה מלאה ברגעים טובים להנציח, שנה מלאה במאור.