פסח חג שני

 

בשוד המזוין שעברנו במסעדה באפריקה, כשכל הכסף שלנו מוסתר בבטן שלי מתחת לחולצה, והאוצר שבתוך הבטן שלי עוד מוסתר מידיעתנו, הייתי היחידה מ13 הישראלים שלא נגע בה מי מהשודדים, אני בהריון רציתי לצעוק בלי לדעת למה, הרגשתי שמשהו שומר עלינו. קצת אחרי שמאור התחיל ללכת, הוא נכנס לבית של דודה סימון, ניגש למזנון אליו הוא כבר הגיע, החזיק את התמונה של סבתא הלן שמונחת שם ונישק אותה. זאת אימא שלי אמרתי לו, היא גרה רחוק. אני רוצה לפגוש אותה הוא היה אומר לי לפעמים והלב שלי כל פעם התכווץ בעוד מילימטר. הוא אצל סבתא שלו אני מספרת לילדים שלא יודעים ושואלים איפה מאור כשאני מגיעה היום.

בסנריו מסוים הנשמה שלי בחרה להיוולד ביום הזיכרון. אימא שלי בחרה למות בחג השני. כמעט לומר לי תזכרי להיות בשמחה. השנה בפעם הראשונה אחרי שמונה שנים ממותה השתתפתי בטקס עגל הזהב המסורתי בעין הוד והלכתי למימונה. השנה חל תאריך האזכרה באחד באפריל, יום הנישואין של הורי.

שלושה דורות, אחד נשאר, עם כ"כ הרבה חושך האור חייב להגיע , מסנוור