ושוב ערב ראש השנה, כי הזמן עושה את שלו...

ועברה לה כבר שנה מתחילתה של זו שעברה- למאורי ועמית היו דברים להגיד אחד לשני, ניסינו לדבר ולא הצלחנו. צילמנו וידאו של שטוזים ושנה טובה ושלחנו אותו, אחכ מאורי היה חלש מדי והשיחה כבר לא התקיימה ומתוך החשכה, הכעס והפחד נולד הגעגוע. והגעגוע קללתו בגדילתו ועוצמתו, בזיכרון המתעתע, בסימני הדרך, בחגים ובשמחות.

 

חברות אמיצה שהתחילה בין שני ילדים  שהתחפשו לגורי אריות בפורים 2011 חברות שהיה בה משהו שאף אחד מאיתנו(המבוגרים) לא הבין את עוצמתה- חברות של גני שעשועים ושל גלידות, של ספגטי בולונז וקופסאות הפתעה, של סקייפ וסרטוני וידאו בוואטסאפ, חברות של בריאות וחולי ששזורים חזק זה בזה. חברות שהסתימה בגיל 3 שנים וקצת...

 

בשביל עמית, מאורי הוא אחד הכוכבים בשמים זה מה שהוא בחר להסביר לנו לפני שנה.

לפני חודש  ישנו בים שכבנו על המזרון והסתכלנו על השמים עמית שאל אם אפשר לראות את מאורי בשמים, אמרתי לו שהוא יכול לבחור כוכב ולהחליט שזה הכוכב של מאורי... אני יודע שמאורי ישן כל הזמן הוא אמר אבל אולי עכשיו הוא גם מסתכל למטה אז תסתכלי אם יש כוכב שזז בשמים... ושתקנו ושכבנו והסתכלנו על הכוכבים בשמים.

 

מאוריק, לנצח תשאר אצלנו בלב ובזיכרון. לנצח תישאר האריה האמיץ שנלחם בכל הכוח ולא פחד אבל בסוף כבר רצה לנוח.

 

וסימני הדרך כמו סימני החיים ימשיכו לזכור ולהזכיר את מה שהיה ואת המחשבה הבלתי נמנעת של מה היה יכול להיות.

בבית שלנו אתה תמיד תהיה החבר הכי טוב של עמית וילד הבולונז לנצח.

אנחנו אוהבים אותך.

עמית אלון טל ומירי