מאורי, חושבת עליך כל יום, כל רגע!

כשנולדת הרגשתי "גאווה סבתאית"... ילד יפה תואר, חכם, רגיש, מצחיק.

זוכרת שהלכנו בפארק הירקון יד ביד וסיפרתי לך על עצים ועל השמות שלהם.

אחרי כמה דקות שאלתי אותך: "איך קוראים לעץ הזה?"

וכמובן שזכרת הכל, בצורה מדהימה ויוצאת דופן לילד בגילך.

זוכרת גם ששיחקנו בבלונים שהבאתי לך, ציירת פרצופים והמצאת סיפורונים.

בפעם האחרונה שדיברתי וראיתי אותך זה היה בסקייפ, ביומולדת שלי, שאלת בת כמה אני ואמרת: "את גדולה".

אחר כך איחלתי לכם שנה טובה והראית לי את החדר והמיטה שלך אי שם

 בניו יורק. ולבסוף ניפנפתי לך לשלום וניפנפת לי בחזרה.

שנה שלמה: בלי לרקוד, עם עצב וגעגועים אינסופיים.

ביום האחרון כשליוויתי אתכם לשדה התעופה, הסכמת להצטלם איתי רק אם נעשה פרצופים כאלה מצחיקים.

לקראת השנה החדשה אשתדל  לזכור את אשר ציווית לנו: בשמחה התמידית שלך, שתמיד מחייך ואוהב לעשות שטויס'.

אחיין מקסים שלי, הכי בעולם, אוהבת אותך!!!