Remembering my hero...

אני: מי זאת?
מאורי: דורה!
אני: וזה?
מאורי: דייגו!
אני: ומה דורה ודייגו עושים?
מאורי: כל מיני... משחקים, עוזרים, מצילים את העולם!
אני: ואוו! ואתה? מי אתה?
מאורי: אני אריה! ...
אני: מלך האריות!!!
מאורי: איך את יודעת??
אני: מה זאת אומרת? כולם יודעים!!
מאורי: למה?
אני: כי אתה גיבור. הכי גיבור.
מאורי: נכון! ואני גם טבח!
אני: באמת??? אולי תבשל לי?
מאורי: קאפ-קייק!!!
אני: הכי טעים קאפ-קייק...
מאורי: טוב, עכשיו רינת...
אני: מי זאת...???

מאורי,
בפעם ההיא, ביום שישי, כשאבא הביא מלא הפתעות לעשות את השבת בחדר המקושט... ואתה חיבקת את מיקי מאוס ואני הבטחתי שאשוב... ושנלך עם אמא לרקוד בחנות של דיסני... ולפארק להפריח בועות של סבון... ולפגוש את צ'יקה (שהיא הרבה, הרבה יותר קטנה ממך)... ושיהיה טוב... הבטחתי ולא הצלחתי לקיים
אומנם אפשר לספור את הפעמים שנפגשנו על האצבעות אבל זה היה ממבט ראשון – שנינו נעלנו נעליים אדומות (נכון, שלך יותר יפות!) ושנינו לא הפסקנו לדבר... ולמרות שאפשר לספור על האצבעות... לימדת אותי כ"כ הרבה דברים:
על דורה ודייגו. ומיקי ומיני. ורינת ועוד שכבר שכחתי
ובלונים בצורות, בצבעים, עם מים, בלי מים, קטנים, גדולים
וקאפ-קייקס. וסושי. ופרמזנו. וכמה התגעגעתי להיות מלצרית (במסעדה של מאור!!)
ולימדת אותי שהעולם הזה הוא בעצם הפוך (כן, כמו בתמונה שלך עם אבא!) ושגם כשעוצמים את העיניים חזק, חזק ומבקשים... ומבטיחים שאם... אז... ושלגמרי מאמינים (כי בעצם לא לאבד תקווה זה הכי חשוב)... גם עם כל זה, העולם הזה הוא הפוך, ומוזר, וכואב...
מאורי האריה הגיבור. הלוואי והייתי יכולה לנקוש בנעליים האדומות ושדורה ודייגו יגיעו להציל את
העולם... ואתה תהייה הטבח ואני המלצרית... ונלקק את הריבה מלמעלה כי זה הכי טעים... אבל גם אם לא, אני יודעת את כל מה שהסברת ושאתה אריה וגיבור. הגיבור שלי!!!

סליחה שלא אמרתי שלום... אבל בעצם, אתה עדיין איתי פה בניו-יורק... עמוק, עמוק בלב!!