הפריחה בעץ נפסקה

היא נועדה לפרוח בדיוק סביב היומולדת שלך.

עץ דק וגבוה כמו היית אתה, 

עם עלעלים דקיקים שתאמו למוטוריקה העדינה שלך

ופריחה ורודה של פנטזיה ממנה נלקחת.

אלא שחברת קדישא החליטה לעקור את העץ,

״הוא מת״ הם אמרו (כנראה על העץ)

״הוא חד שנתי״ רציתי לצעוק

אבל לא הצלחתי להוציא מילה,

לא אז ולא מאז החורף האחרון בו נעקרה עם העץ שארית נשמתי מחלקת קבורתך,

אליה לא הצלחתי לשוב.

מה פתאום קבורה יהודית? ואתה בכלל היית בודהה קטן. 

נשארתי עם התחושה שאפילו זה כבר לא שלי ושם לא מקומך.

השבוע בדרך לעבודה נתקלתי בשלושה עצים שכאלה

(עד הפריחה קשה להבחין בין כל סוגי המשפחה) 

״אני בכל מקום״ אמרת לי, הסכמתי איתך.

היום זה היומולדת העברי שלך, 

וכמה שאני רוצה להתעלם ממנו כמו שנציגי הדת התעלמו ממני,

אני לא  מצליחה. 

זה הרי לא העץ שהיה צריך לפרוח היום, זה היית צריך להיות אתה. בן שש.  

כ' בסיוון תשע"ה

אימא (או בקדישית- אימה)