שנה ללא מאור - מסבא שמוליק

מאור - מאורי - מאורקה - מאוריציוס שלי:

תמה שנת האבל הראשונה מאור שלי.

אנחנו ניצבים כאן ומסרבים להאמין, מסרבים להתנחם, מסרבים לחיות את היום יום.

תמה שנת האבל הראשונה ואתה חי בין המתים ואנחנו מתים בין החיים.

תמה שנת האבל הראשונה, ככל שהזמן נוקף כך רבים הגעגועים ואנחנו לא מאמינים כמה הוא קצר חד וכואב יכול להיות המרחק בין החיים למוות, בין אושר ליגון וצער ענק, ביו חיוך לבכי, בין חלומות ותקווה לייאוש גדול ושבר.

תמה שנת האבל הראשונה ואנו נתפסים בזכרונות והמראות, במחוזות של אושר אשר אינם שלנו עוד.

תמה שנת האבל הראשונה וככל שנאהב אותך, נהרהר בך, נתגאה בך, כך נשמח יותר על שלוש השנים שזכינו לחיות במחיצתך.

מאור שלי, הזמן עובר הוא איננו נמדד בימים, הוא איננו נמדד בתאריכים, הוא איננו נמדד בהספק, הוא נמדד בזכרונות.

אנחנו עוברים ימים, מתווספים דברים, אבל הכל ריק, הכל נותן לרגע מעט שלווה ולא יותר.

 

חלק מהדברים שעשינו יחד מאור וסבא שמוליק

הייתי מוציא אותך, מאור, מהמעון ויחד הולכים למגרש המשחקים שבנווה צדק כאשר מפעם לפעם היית רודף אחר היונים שעל המדשאה בסמוך לגן המשחקים.

היינו הולכים יחד לבריכת הדגים שבבניין התעשיינים הצמוד לנווה צדק.

יחד הלכנו לגלידריה שברחוב שבזי לקנות את גלידת המנגו האהובה עליך והיוגורט.

יחד הלכנו לשחק ברחבת סוזן דלל עם האופניים ויחד אכלנו במסעדת סוזנה והמסעדה האיטלקית.

לא הגשמתי את כל שרציתי, לקחת אותך לגן החיות בקריית מוצקין ויער הקופים ביודפת.

כן היינו בצפארי שבפארק הירקון, טיול לאגמון החולה ומפל התנור.

מאורי, נכד ונסיך שלי, אהבתי ואהב אותך לנצח.